כאשר נוחתים מעבר לים בשערי ניו יורק רואה כל אורח מלמעלה את פסל הבורנזה על אי קטן בואך מנהטן. פסל זה המכונה פסל החרות, בנוי בדמות אישה עם ספר ועם לפיד מורם אל –על. הפסל הדומם, למעשה אומר לכל הבאים לארה"ב :" הגעת לאמריקה ברוך הבא! לנו האמריקאים יש דרך של דמוקרטיה ולפיד של חרות שאותו אנו רוצים להנחיל בלי להתבייש לכל העולם". כאשר קראנו לישיבה התיכונית במודיעין ישיבת בני עקיבא לפיד תורת נחום שאפנו כי הישיבה תבנה ותתעצב ותהיה ללפיד מוביל של מצוינות הכוללת: מצוינות לימודית, מצוינות תורנית ומצוינות ערכית. ברוך ה' כל הנכנס בשערי הישיבה חש את האווירה הקסומה ואת השמחה במקום. בישיבה ישנו סוד של דיבוק חברים בין הצוות והתלמידים. ביחד אנו רוצים לבנות את מנהיגי הדור הבא. לשם כך יש בישיבה מגוון ענק של אפשרויות ונתיבים רבים לגדול ולהתפתח . בישיבה לצד המצוינות הלימודית יש דגש רב על הקניית עולם ערכי גדול ומשלים.
כל מי שנכנס לישיבה עובר דרך תמונות ממשיות של עבר הווה ועתיד. בעירם של החשמונאים אנו חשים כי היניקה מהעבר והחיים המלאים בהווה אמורים להוביל אותנו אל העתיד. למעשה, אנחנו מחזיקים כעת את לפיד הדורות וצועדים איתו קדימה דרך הלימוד, הנתינה וההגשמה. אנו חשים כחוליה בשרשרת , כאשר המטען הכבד של השבחת העתיד רובץ על כתפינו.
ממש בכניסה לישיבה מופיע הפסוק החקוק גם בחזית ישיבת חכמי לובלין שבפולין: "לכו בנים שמעו לי...." הרב שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין נשאל מדוע כתבת פסוק עם "לכו", לבנים הנכנסים בשערי הישיבה. תשובתו הייתה חדה כתער: המטרה שלנו אמר הרב שפירא היא שהתלמידים הנכנסים ללמוד, יכנסו כבר בתחושה של יציאה. המבחן האמיתי שלהם יהיה לא איך הם מתנהגים בתוך הישיבה אלא אם איזה מטען ודרך הם יוצאים מהישיבה.
מתוך "אמון בחירה, אחריות ושיתופיות" אנו שואפים שכל תלמיד יצא משערי הישיבה מחומש ביכולות, אמונה וערכים. כאשר בידו הוא מחזיק את הלפיד הגדול שאיתו הוא נכון לצאת ולהאיר את כל העולם. יהי רצון שביחד נעשה ונצליח.
באהבה גדולה,
הרב שמואל רוזנבלום
ראש הישיבה